לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form אחד הנושאים הכי מרגשים בעבורי הוא למידה חובבנית של פיזיקה. ומי שהכי מרגשת אותי היא הילדה המופרעת של עולם המדע - הפיזיקה הקוונטית. ואיך כל זה קשור לכל מה שאני עוסקת בו? הספר של סירס זימנסקי ליווה את לימודיי לבגרות בפיזיקה. חשבתי שלמדתי פיזיקה. מה שלמדתי הייתה פיזיקה ישנה, ניוטונית, מקרה פרטי על פני כדוה"א, שמתארת חוקיות ביחסים בין גופים מאקרוסקופיים, הדברים הגדולים – מכונית, כסא, אדם. הלימודים בתיכון השפיעו על תפישתי את עצמי. האמנתי שגם אני, כמו כל גוף במרחב, נתונה לחוקים קבועים מראש, נטולת שליטה או בחירה. כי אם הפיזיקה התחקתה אחרי טבע הדברים – מדוע שטבעי שלי יהיה שונה? העולם הוא מכונה. הכל חומר. הכל ניתן לפירוק לחלקים. החוקים קבועים מראש. המציאות אובייקטיבית וחיצונית לי. אני לא המאסטר. בחירה? אשלייה, חוויה פנימית מומצאת. ואני לבד. ואולי לא? הדברים הקטנים המיקרוסקופיים נוהגים באופן שונה לחלוטין מכל מה שלמדתי. הם מספרים סיפור כמעט משוגע, מאד קשה להנגשה ולהבנה, וגם מעודד (אותי). אישור לחשוב שאולי אני לא לבד? אולי הקוונטים מסבירים תופעות מיסטיות מכושפות במתודולוגיה רציונאלית? אולי הם מאפשרים לנו לנפץ גבולות ולהכיר מציאות חדשה. הפיזיקה הקוונטית היא השראה לאתגור תפישת המציאות. מה הקשר בינה ובין בודהיזם? או רעיון תודעת העל? אולי האשלייה היא בחווית הנפרדות? אולי כולנו באמת מחוברים? אבל תורת הקוונטים גם נוכסה ע"י תורות ניו אייג'יות באופן חובבני ופופוליסטי. מה שעלול להיות רעיל, ודורש משנה זהירות. אני הדיוטה בתחום, וההכרות שלי עם פיזיקה היא מהצד הפילוסופי החובבני שלה, אבל זה לא מונע ממני לבקש לגמוע מהנושא המרתק הזה. ולנסות לעשות סדר בשאלות הקיום המרתקת. אז הזמנתי פיזיקאי. אמיתי. לעזור לי להנגיש, לשפוך אור, לעשות סדר. עילם גרוס הוא פרופסור לפיזיקת חלקיקים במכון וייצמן. הפרק הזה מניח את הקשר הכי מעניין שבין עולמות הרוח ועולם הפיזיקה. והוא גם מבקש לסייג, ולהזהיר מפני החפזות למסקנות חורצות וחובבניות.