מעלה בטוב

פרק 16 - למה העולם שלנו מהיר כל כך? ואיך אפשר להאט?

Episode Summary

מה הקשר בין פאסט-פוד, שעות עבודה מרובות וצרכנות אובססיבית? למה אנחנו ממהרים? למה אנחנו לא מסתפקים? אני נולדתי להתמהר, להספיק המון, לסמן עוד ועוד ויאים בצ'ק ליסטים אינסופיים. הרגשתי שניצחתי את המערכת. חייתי ביום אחד- שלושה ימים לפחות של אדם ממוצע. ניהלתי את הזמן ביעילות, ישנתי מעט, עשיתי כמה דברים במקביל ורצתי. הרווחתי המון על הריצה, על ההספק ועל המהירות - תשואות, הישגים, תחושת מסוגלות. רק שהמחירים נערמו, והתברר שיותר ברצפים מסוימים, גורר פחות באחרים. פחות נשמתי, פחות נכחתי, פחות אפשרתי להזדמנויות לחדור לתוך הגאנט המתוכנן לעילא. ו.. הייתי יותר לחוצה, ופחות מאושרת. הייתי כל הזמן ברגע הבא. וכשהוא הגיע, זנחתי אותו לטובת זה שאחריו. לא הבנתי מה זה "להיות" ? מה זה "להתבונן"? יש דברים לעשות? עושים, לא מתבוננים.. עד ש... כשלמדתי לעצור, לנשום, להתבונן, דברים הפכו פשוטים יותר ומהנים הרבה יותר. כשנתקלתי בספר של עמית נויפלד, ההיסטוריה של המהירות, קראתי אותו בלהט. נויפלד מדגים את סממני המהירות ואת מחיריה בתחומים שונים: מזון, עבודה, רפואה, צרכנות ועוד. אחר כך, הוא מסביר מהו הזרע ההיסטורי-פילוסופי, שהביא את האנושות לנקודה הזו. ואז, הוא פורט את מה שיכול הפרט לעשות על מנת להחיל שינויים. והכל - לטובת מטרה אחת - שיהיה לך טוב יותר! והכל - נתון לבחירתך! עמית נויפלד לא יצא מהגריד. הוא לגמרי בתוך הקווים. חי בעיר. עובד כמו כולנו. מנהל זוגיות. הוא פשוט עצר לשאול ואז לבחור, הוא החזיר שפיות לחייו, פשטות והנאה. הוא לא עזב את הגריד, אבל הוא כן נטש את המרוץ לעבר נראות מזויפת וסמלי סטטוס מצליחנים. אני, עדיין נוטה להתמהר, מועדת לדפוסי רצון להספיק, לעשות עוד ובמקביל, אבל גם שמה לב לתמורות - לעצירות מודעות, מדיטציות ונשימות, למנוע אחר פנימי של תשוקה ולא מתוך "מה יגידו" ו"איך זה נראה או נשמע". מה אני אגיד לכם? נהניתי מכל דקה בשיחה הזו, מה שהוביל לעוד דקות רבות אחרי שהמיקרופונים נכבו. מקווה שתתנו לזמן ההאזנה להתמתח בהנאה! לאתר תנועת ההאטה: http://slow.org.il/