לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form הייתה תקופה שהסתובבתי בעולם עם החלום - למצוא חלום. אם רק יימצא החלום, ידעתי, שלהגשים אותו זה החלק הקל. הרצאת טד שנתקלתי בה בנושא "איך לבנות את עבודת חלומותייך" הסתיימה בשאלה אחת, קצת מורכבת אבל מאד גאונית: מה את לא יכולה שלא לעשות? מה אתה לא יכול שלא לעשות? המרצה הציע לסקור מבוקר עד ערב את כל הפעילויות שלנו. מצחצוח השיניים, דרך העבודה, הילדים, ההתעמלות, האוכל, הסדרות - ה כ ל. ולשאול: מבין הפעילויות האלה, על מה אני לא אוותר? התשובה לשאלה הזו הייתה מרעישה עבורי. רמז לחלום. הבנתי שבסוף כל יום: אחרי עבודה במשרד, זמן עם הילדים, ארוחת ערב, התעמלות, בכל ערב ניהלתי שיחה (פרונטלית או טלפונית) עם חבר או חברה. ואלה היו הרגעים שהנשמה שלי פרחה. ואלה המקומות שבהם הופקדו באוזניי סודות. חבריי שיתפו אותי בפגיעות שלהם, בהתלבטויות שלהם וגם בגאוות שלהם. וגם אני שיתפתי אותם. וכשדיברתי והקשיבו לי - התנסחתי, התפתחתי, הבנתי דברים שלולא השיחה לא הייתי מבינה. כשהבנתי שאלו בדיוק הרגעים שאני מחכה להם בכל יום, הבנתי משהו על החלום שלי: שיחות עם אנשים, הקשבה. מאז, זה מה שאני עושה. בעיקר. משוחחת. מקשיבה. שיחות והקשבה שמולידות יוזמה ומציאות חדשה. כי הקשבה היא מיומנות טרנספורמטיבית. והיא לא זקוקה רק לזוג אזניים אלא גם ללב פועם ולעיניים טובות. אז מה כל כך מסובך בהקשבה? שיחה אחרת עם פרופ' אבי קלוגר, פרופ' להתנהגות ארגונית בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים. אני אוהבת לראיין אנשים ש walk the talk. אבי הוא אחד כזה, שהקשיב לי בכמה רמות: למה שנאמר, וגם למה שלא, לאנרגיה שלי. והוא גם בחר להציג את הנושא באופן יצירתי. הנשמה שלי פרחה. שיחות עם אנשים. הגשמה של חלום. נהניתי מכל רגע. מקווה שתהנו גם!